רק שהתחלתי לגדל סחלבים הבנתי את כוחם, ומאז ידעתי שתמיד אדאג שיהיה לי אחד ליד.
השיר הזה מהדהד לי בראש
"את נותנת לי כח
את נותנת לי אור
את הדרך לשכוח
להמשיך ולזכור.
שדה קוצים ושלכת
וצילו של האור
חצבים פורחים
וציפורים אין ספור."
כשהם הגיעו הם היו כל כך יפים ופורחים. עדינים ועוצמתיים כל כך הם פרחי הסחלב.
יופיים מילא את ליבי שמחה
טיפלתי בהם באהבה, לפי כל הכללים ובהתאם לתנאים, חצי כוס מים פעם באחת שבוע, בכל שבוע
עד שפעם אחת שכחתי. שכחתי. חצי כוס מים פעם אחת בשבוע.
ואח"כ כדי לכסות על הצמא שלהם נתתי להם הרבה. הרבה יותר….
והם,כנראה לא יכלו להכיל זאת וקמלו אט אט. נעצבתי.
מסביב נותרו רק העלים, העלים ששרדו ולא קמלו
ואני לא נואשתי, המשכתי להשקות אותם באהבה ובתקווה, חצי כוס מים פעם אחת בשבוע…
חיפשתי עצות למכביר מה עושים? איך מטפלים? האם יוכלו לפרוח שוב? האם יש בלבם עוד חיים? האם יש תקווה?
ואז החלטתי. העברתי אותם למקום אחר, לפינה אחרת
לפינת הכתיבה שלי, לפינה החדשה שלי. פינה ליד החלון, פינה עם יותר אור
פינה עם תקווה, פינה של יצירה, פינה של עבודה, פינה שקופה, פינה של אהבה.
רציתי אותם לידי, את העלים שנותרו, העלים שלא קמלו העלים ששרדו.
המשכתי להשקות ולחכות חצי כוס מים פעם אחת בשבוע…
לפני יומיים חשבתי שזה כבר לא יעזור והם לא יפרחו שוב, שקלתי להיפרד מהם.
אבל, אמרתי לעצמי שצריך לחכות עוד קצת, הרי העלים שלהם פורחים והם ירוקים ויפים.
אני אוהבת אותם, לא נורא גם בלי הפרחים הם יפים.
אני ממשיכה בחיי כשהעלים פורחים ליד. בשיחת טלפון עם חברה הקליטה קצת לא טובה, זזתי קצת ימינה, השיחה נותקה.
התיישבתי בפינה שלי מנסה שוב להמשיך בשיחה…מביטה בחלון, מקלידה על המחשב, וממשיכה בשיחה…בשיחה עם החברה, השיחה שנותקה.
בצד העין אני מבחינה במשהו קטן חדש, משהו אחר, משהו על הענף בין העלים
התקרבתי ואז ראיתי את הפרחים החדשים. פרחים חדשים!
הפרחים היפים שצצו להם פתאום זה ממש מהיום!
לפני יומיים כשהשקתי אותם חצי כוס מים פעם אחת בשבוע… היו רק העלים, העלים הירוקים, אבל היום זה ממש מראה אחר.
זה פורח! פרח אחד פורח במלא הדרו לידו נוסף אחד שעוד שניה גם הוא יפרוץ
ובהמשך הענף צצים להם כמה סימנים שתיכף יהפכו לפרחים. פרחי הסחלב.
סחלבים פורחים וציפורים אין סוף…
הפרחים העדינים והמיוחדים האלו, שאזרו אומץ לפרוח, שלא פחדו לזרוח
אלו שפרחו אחרי אלו שקמלו, אלו שהתחילו בחיים חדשים, אלו שמבצבצים במלוא הדרם ועומדים בגבורה
מלאים חיים. מלאים צבעים. שאוהבים את האור ומחכים למים. חצי כוס מים פעם אחת בשבוע…
אלו שאוהבים שמטפלים בהם בקפידה, שלא מחסירים מהם את הדברים הבסיסים לקיומם. אלו שלא יכלו להחזיק מעמד כשנותנים להם עוד ועוד בלי כל רגישות והבנה.
אלו שיודעים לשרוד גם בתנאים אחרים, גם שנותרו מהם רק עלים.
אלו שיודעים לפרוח ולצמוח, כשהם מרגישים שעוטפים אותם באהבה, שנותנים להם פינה.
פינה משלהם, פינה בטוחה, פינה עם תקווה, פינה שממנה יוכלו לפרוץ קדימה בעוצמה.
אלו שיוכלו למלא לבבות חדשים ולצבוע בצבעים חדשים.
הסחלב שלי פורח! הלב שלי זורח. הפינה שלי התמלאה בחיים, חיים חדשים, חיים טובים!
אז…לא לשכוח לפעמים צריך רק חצי כוס מים פעם אחת בשבוע.