"הרוח רואה נוצצת וחובטת, הרוח מעניקה השראה, היא זוהרת וזריזה".

בבוקר באה הרוח. היא מלטפת אותי.

קרן שמש חוצה את העננים מכיוון השמיים, ולאחריה באות אחיותיה, אחת אחת צצות זו לצד זו בתיאום מדויק.

האור ממלא את הרחוב וחודר לתוך הבית שלי, לליבי, לעצמותיי ואיתו מתעוררים קולות זעירים, של עלים וציפורים.

אנשים מתחילים למלא את הרחובות, מכוניות.

הרוח שלי פצחה בריקוד, מלטפת כל אבן, כל פרח מדרכה ועמוד.

זה קורה, אני נאספת, לוקחת נשימה עמוקה וממלאת את הריאות שלי באוויר, בבקשה שיהיה זה אוויר נקי ורענן שיכניס בי חיות.

מזמינה את החיים אלי, לתוכי, מחייכת, תוהה איזה מן יום יהיה היום…

היא ממלאת את גופי בכוח ואנרגיות צבעוניות, היא מחדדת את חושיי ומפעילה את רגליי ולשבריר שניה, היא נעלמת, נעתקה לי הנשימה.

אבל אני לא מוותרת, אני מלאה, מכילה את הכול, ממשיכה, בתנועה.

מתוך העוצמה הזו מתמלאת נפשי בשמחה, רוצה למתוח את היום כמו שאני מותחת את הגוף שלי, מנסה למתוח אותו עוד קצת.

להכניס בו עוד חדווה לשלב בו יצירה, להתכונן לעשייה, ולצאת איתו למסע.

מסתכלת על הבוקר הזה  משתפת אתכם בחוויה, בהתרגשות וציפייה, איזה הנאה איזה שמחה תעריכו כל רגע, כל דקה.

הסירה שלכם עגנה במרינה, היא לבנה וכל כך יפה, מחכה גם היא ליום שלה, לצאת לדרכה, לפעמים בלי לדעת לאן.

כשנשקע קצת במי המצולות, בלי יכולת לראות, ניזכר במשב רוח שהרגשנו הבוקר, נאחוז במעקה נתיישר ונתרומם ניקח נשימה עמוקה, כדי לראות איך הכל נעשה צלול שקוף כדי להרגיש את הגוף, נמלא את הריאות, נעמוד זקוף.

איזה יום יהיה היום, הרוח שאלה, לאיזה מסע נצא, את מי יישאו גלי הרוח?

אז בואי נחליט בינינו, שיהיה זה יום מלא באהבה!